פסק-דין בתיק ו"ע 12327-11-11

בפנינו ערר על החלטת המשיבה הדוחה את בקשת העוררת לקבלת קצבה חודשית ממדינת ישראל לניצולי שואה יוצאי מחנות ריכוז,גטאות ומחנות שעבדו בהן בעבודת פרך.

הבקשה נדחתה בנימוק שלגבי העוררת לא התקיים ולא הוכח התנאי של שהייה במחנה ריכוז,גטו או מחנה שעבדו בו בעבודת פרך.

נימוקי הדחייה אגב,אינם במחלוקת ואף העוררת איננה טוענת כי שהתה במחנה או גטו כלשהם.

אלא שהעוררת טוענת שמגיע לה פיצוי בשל היותה ניצולת שואה ובדיון לפנינו טענה כי אינה מבינה כיצד היא שילדותה אבדה לה על רקע המלחמה האכזרית,רדיפת היהודים,לקיחת אביה למחנה,הכאתה ע"י חייל גרמני וסבל רב ונוסף שתיארה איננה זכאית לקבל דבר כניצולת שואה.

ההכרעה המשפטית בערר קצרה ופשוטה, בדין נדחתה בקשתה של העוררת שכן על פי לשון החוק והדין נכון להיום לא ניתן להכיר בעוררת לא בהתאם לחוק הראשי חוק נכי רדיפות הנאצים ולא בהתאם לחוק ההטבות (חוק התכנית להגדלת גמלאות הבטחת הכנסה לקשישים נזקקים וסיוע לניצולי שואה (תיקוני חקיקה) התשס"ח-2008).

חוק נכי רדיפות הנאצים אינו מאפשר הכרה במי שעלה לישראל לאחר 1.10.53 והעוררת עלתה לישראל בשנת 1965.

חוק ההטבות נחקק מתוך כוונה טובה והיא הגדלת מעגל הזכאים לפיצוי קרי הכרה בחלק מניצולי השואה שאינם מוכרים במסגרת חוק נכי רדיפות הנאצים. יש לומר שלחקיקת חוק ההטבות היו שותפים גורמים שונים לרבות נציגי ארגוני הניצולים.

אלא שחוק ההטבות  מקנה זכאות לקצבה חודשית (על פי סעיף 3 שבו) רק לניצולים מהמעגל הראשון קרי כאלו ששהו בגטו,במחנה ריכוז או במחנה שעבדו בו בעבודות פרך (קרי עבודות במסגרת מאסר) ומדובר במחנות וגטאות מוכרים המקובצים ברשימה סגורה המתעדכנת מדי פעם ע"י הקרנות הגרמניות. הזכאות היא אישית ודורשת שהייה של הניצול במחנה או גטו שהוכרו כאמור,העוררת לא שהתה כאמור לא במחנה ולא בגטו.

התוצאה היא שעדיין נותרה קבוצה משמעותית של ניצולי שואה שאינם יכולים לקבל קצבה או סיוע אחר משום מקור.  אנו סבורים כי עוד לא מאוחר לפעול והיות ואין חולק כי מדינת ישראל איננה רוצה להתנער מניצולי השואה ניתן עדיין לתקן את העניין בחקיקה או בהחלטת ממשלה.

על כך כתבנו באריכות בפסק דין שלשונו איננה קלה בעניין ו"ע 9817-10-10 בעניין סואק נ' הרשות המוסמכת, אין לנו אלא לחזור על הדברים ולקוות כי הכנסת או הממשלה תפעל לשינוי המצב הקיים.

הגם שמהבחינה האנושית אין אנו שלמים עם תוצאת פסק דיננו הרי  מחויבים אנו לפסוק בהתאם לדין ועל כן נדחה הערר.

אין צו להוצאות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בנקודה משפטית ותוך 45 ימים.

ניתן היום,  י' ניסן תשע"ב, 02 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.